לא חלמתי אף פעם לכתוב שירים

רציתי בכל ללוות בגיטרה חגים וימי זיכרון בקיבוץ ובבית הספר.

בעיקר, לנגן שירים שקטים ועצובים.

התחלתי עם החוברת המיתולוגית של "שירים וגיטרה חלק א" של אבי ברק

הייתי יושב על הספה מול אמא, ומלווה אותה בזמן שהיא הייתה שרה.העיניים שלה נצצו, ואני כמו בסיפור על העץ הנדיב, הייתי מאושר.

השנים הבאות הביאו איתן טלטלות, חוויות ואינספור רגעים שנצרבו אצלי עמוק פנימה.

כל אלה, בליה אחד בדירה קטנה בהגר יוסף, הפכו לשיר.ולעוד שיר. ולאלבום ראשון, ושני ושלישי.

והשירים האלה הם סיפור חיי.בכולם, אני נמצא.

בכולם נמצאת משפחתי.

אמא ואבא, עופר ויותם. שירי והילדים.

בכולם נמצאים רגעי הילדות שלי- הקיבוץ, בית הילדים, החברים לכיתה ולבית הספר- הכל, הכל שם.

וכמו שהמשפחה שלי נמצאת בכל השירים, כך גם האנשים המוכשרים שליוו אותי (ועדיין מלווים) לאורך הדרך - הזמרים, היוצרים, המוזיקאים וכל מי שניגן,שר,הפיק, העניק מכשרונו והפך לחלק בלתי נפרד מהיצירה שלי.

"לי לא אכפת, לי דווקא די נעים, לשיר באוזניכם את השירים הכי פרועים. ולהתייצב בפני האלוהים,

עם שתי גומות של חן ושישה מיתרים קרועים", 

ככה כתבה נעמי שמר וככה שרנו במסיבת הסיום של כיתה ו.

והינה היום - זה כאן 

ספר שירים ראשון.

תווים,אקורדים, תמונות וסיפורים.

שברי חיים.

געגועים.

זכרונות.

רק שלא ייגמר לעולם